פרויקטים

חברות וארגונים רבים מומחים שאין דומה להם בצד הטכני והטכנולוגי של מוצר אך לא בהכרח יודעים איזה נרטיב על המוצר יאפשר עניין וסקרנות. בניית נרטיב לחברה מבוסס על ניתוח שוק, זיהוי חוסר קיים או קונפליקט והמענה אותו המוצר נותן, מה הייחודיות שלו לייצר שינוי אמיתי בעולם ולעיתים אף לסיים משבר שאין לו פתרון בלעדי המוצר. כל אלו הם מרכיבים של סטוריטלינג. בחברת תרמג׳יקס עבדנו על בניה של סיפור ויזואלי שיענה על האופן בו המוצר שלהם יכול לפתור משבר קיים בשוק העולמי וכיצד הוא יכול ללהביא את הפן הטכנולוגי באופן שיתקשר עם משקיעים, מתעניינים וגופים המעוניינים לשתף פעולה.

הסדנאות עוסקות בגשר של סטוריטלינג' מהתודעה לסביבה' ככח המחבר לכוחות חיים ומאפשר זיכרון. בסדנאות יש שימוש בסטוריטלינג ככלי להתמודדות, עיבוד וצמיחה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, תוך התמקדות בטראומה הקולקטיבית והאישית. הדגש הוא על מעבר מנרטיב של קורבנות וחוסר אונים לסיפור עם דגש על כוחות החיים של כל שורד/ת. בסדנה אנו בונים מודל לנרטיב, המאפשרים לתת מבנה לכאוס הרגשי ולייצר משמעות חדשה מתוך השבר. שיתוף הסיפור ברגע הנכון, מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום. הסדנה מעניקה ארגז כלים יישומי לשימוש מאוחר יותר בעבודה מול צוותים וקהילות בתהליכי שיקום והסברה. הסטוריטלינג מוצג לא רק ככלי הסברתי, אלא כפרקטיקה פסיכולוגית חיונית לשינוי תודעתי והנעה לפעולה ולצמיחה. בסדנה עובדים על התאמת העדות, לקהלים שונים (אוהדים, ביקורתיים כולל כל הניואנסים התרבותיים) תוך שימוש בבחירות רגשיות, מודעות והבנה מה ואיך לספר, בכדי שתהיה קבלה והקשבה, כל קהל לפי עולמו. המטרה היא שהמפגש עם הקהל יהיה כלי שיקומי עבור השורד, המאפשר לו להשפיע על התודעה הציבורית וגם על התודעה שלו עצמו. 

בית הכנסת הגדול בחלב, סוריה, שימש כמרכז חי הקהילה היהודית מאות שנים. עם הכרזת האו״ם, שרה שגדלה בבית הכנסת, מבינה שהוא הולך להיחרב.

היא יוצאת מירושלים לחלב עיר הולדתה עם צלם ומצלמת את המקום. זמן קצר לאחר מכן, המקום בן אלף שנה, חרב בפרעות. הסיפור מספר את תלאותיה המסוכנות של שרה,

סיפורי המקום והחזרה לחיים של המבנה בהסתמך על הצילומים שצילמה בשחור לבן והתכנון הארכיטקטוני.

בעזרת המציאות המדומה יש חזרה של זכרונות של קהילה שלמה ושל מבנה יפהפה.

יוצרים:אבי דבאח, הרמקה היזן, ג׳וד מנסן רמון, מייק רובינס

בתוכנית שבין 2018-2025 נפגשו אחת לשבוע נוער יהודי וערבי במוזיאון עין דור ליצירה משותפת.

בשנים הראשונות של התוכנית המיקוד היה על יצירה קולנועית משותפת ובשנים המאוחרות יותר על בנית פארק אקולוגי. ג׳וד הנחתה והובילה של צוות התוכנית ועזרה ליצוק תוכן בתוכנית. 

הסרט מספר את מסעו של נער ערבי מהיום שלקה בפוסט טראומה קשה עם דיסואציה וניתוק מהמציאות וטופל בעזרת דולפינים בריף הדולפינים באילת. זהו מסע יפיפיה בחופי הים האדום מטראומה אל עבר שיקום וחזרה הביתה. 

סרט זה שנעשה במהלך ארבע שנים והיה החשיפה הראשונה המשמעותית של ג׳וד לסטוריטלינג קולנועי של נרטיב מטראומה לכוחות. 

הדולפין היה מועמד לפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר ולפרס ב-Cinema for peace. הוא שודר בערוץ 2,  Arte בצרפת, בגרמניה, בבריטניה, בקנדה, ביפן, בנורווגיה, בשוודיה, בדנמרק, באירלנד, בצ'כיה, בשווייץ, בפולין ובאיטליה, וכן יצא להקרנות מסחריות בארצות הברית ובאוסטרליה. 

הדולפין זכה בפסטיבל ירושלים זוכה בציון לשבח, בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל וודסטוק, ארה״ב ובפסטיבל התת ימי צרפת.

במאים: דני מנקין, יונתן ניר

מפיקה: ג׳וד מנסן רמון

סדנאות נקודת מבט מבוססות על שיחות מצולמות בין ניצולי שואה ושורדי השבעה באוקטובר. בשיחות בינהם שצולמו קרוב לשבעה באוקטובר, ניצולי השואה מסבירים לשורדי השבעה באוקטובר, מה נתן להם כוחות לאורך הדרך אחרי הארוע הטרואמטי ומה חיזק אותם.

עמותת משקפיים ורודות שיזמה את הפרויקט, פנתה לג׳וד לתכנון הסרטונים והסדנה. לאחר מכן, ג׳וד הנחתה סדנאות, העבירה הרצאות בנושא, בכל רחבי ישראל וכן הכשירה צוות של מנחות הסרטונים והסדנה.

הוא סרט תיעודי ופרויקט אינטראקטיבי המתחקה אחר תעלומת הדפים האבודים של כתר ארם-צובא, ספר התנ"ך העתיק והיקר בעולם, שהוברח לארץ מסוריה, בשנות החמישים. בסרט מופיעים אנשים שונים מהקהילה החלבית ומהממסד הישראלי, המספרים את סיפור הכתר בניסיון להבין לאן נעלמו הדפים החסרים ומי לקח אותם.

הסרט הופק עבור "כאן 11", ובתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, מפעל הפיס, בית לעברית וארגון הג'ויינט (JDC).

במאי:אבי דבאח

מפיקה ג׳וד מנסן רמון